<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן שער המיחוש</h1>
<h2>דף לט:</h2>
גרסינן בפרק במה מדליקין (ל"ב א') אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם חלה אומרים לו הבא זכות והפטר. בסוטה (י"ד א') אמר ר' חמא בר' חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם לילך אחר השכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא הלך אחר דרכיו של הקב"ה, מה הקב"ה הלביש ערומים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים, ומה הקב"ה בקר חולים שנאמר וירא אליו ה' אף אתה בקר חולים, ומה הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתה קבור מתים, ומה הקב"ה נחם אבלים שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים. דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמ"ח, תחלתה גמ"ח דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמ"ח דכתיב ויקבור אותו בגי.
במסכת שמחות דהיא אבל רבתי, תנו רבנן משאדם עולה למטה נכנסין אצלו ואומרים לו לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים, שמא הלוית או שמא הלווך אדם, שמא הפקדת אצל בני אדם או שמא הפקידו אצלך. ואין נכנסין אצלו לא בראשון ולא בשני אלא בשלישי. ואם היה מטורף אפי' בראשון. והקרובים נכנסים אצלו בכל שעה שבקור חולים אין לו שעור. בפאה ירושלמי (פ"ג ה"ט) דרך ארץ הקרובים נכנסים אצלו מיד והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסין אצלו מיד, דלמא ר' חוניא ור' פנחס ור' חזקיה סלקון מבקרא לר' יונה בתר תלתא יומין. אמר לון בי בעיתון מקיימא מתניתא. פירוש אמר להם בתמיהה לומר שהחברים כקרובין ונכנסין אצלו מיד.
במסכת נדרים (ל"ט ב') תנא בקור חולים אין לו שיעור. מאי אין לו שיעור אמר אביי אפי' גדול אצל קטן. רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום. רבי חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש ליכא דקא אתי, אמר להו ולא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר"ע לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה אמר לו רבי החייתני יצא ר"ע ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים שיחיה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה. פירוש לא ליסעוד אינש קצירא כדכתיב [במדבר ט"ז] ופקודת כל האדם יפקד עליהם ומתרגמינן וסיעדא דכל בני אינשא יסתעד עליהון והוא כמו ביקור. ושמעינן מהכא דבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו הצרכים הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו כדתניא (מ"ק ה' א') וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. הלכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים המצוה.
תניא (נדרים מ"א א') ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרים לא לחולי מעים ולא לחולי העין ולא למיחושי הראש חולי מעים משום כיסופא. חולי העין ומיחושי הראש משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דבורא קשי לעינא ומעלי לאישתא. הילכך היכא דתקיף ליה עלמא בין באישתא בין בשאר חליים וקשה לי' דיבורא אין מבקרין אותו לפניו אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין עליו ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בזה, ושומעין צערו ומבקשין עליו רחמים.
ביציאות השבת (י"ב א') תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ר' מאיר אומר יכולה שבת שתרחם בזכותה. ר' יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל. ר' יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל. שבנא איש ירושלים אומר בכניסתו אומר שלום וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום. כמאן אזלא הא דר' חנינא דאמר ר' חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו עם חולי ישראל כמאן כרבי יוסי וכן הלכה. אמר רבה בר בר חנא כי הוה אזלינן בתריה דר' אלעזר לשיולי בתפיחא זימנין אמר ליה המקום יפקדך לשלום וזימנין א"ל רחמנא לידכרך לשלם. היכי עביד הכי והאמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, שאני חולה דשכינה עמו דא"ר יהודה אמר רב מנין שהקב"ה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. שמע מינה בקשת רחמים שמע מינה בקשת רחמים בפני החולה בכל לשון. ואם בקש עליו רחמים שלא בפניו בלשון הקדש כשאר תפלות היחיד.
באבל (פי"ב) תניא האיש כורך ומקשר את האיש אבל לא את האשה והאשה כורכת ומקשרת את האיש ואת האשה. האיש משמש את האיש בחולי מעים אבל לא את האשה, והאשה משמשת את האיש ואת האשה בחולי מעים.
